|
The Fountain All through the deep blue night The fountain sang alone It sang to the drowsy heart Of the satyr carved in stone. The fountain sang and sang, But the satyr never stirred Only the great white moon In the empty heaven heard. The fountain sang and sang While on the marble rim The milk-white peacocks slept, And their dreams were strange and dim. Bright dew was on the grass, And on the ilex, dew, The dreamy milk-white birds Were all a-glisten, too. The fountain sang and sang The things one cannot tell; The dreaming peacocks stirred And the gleaming dew-drops fell |
המזרקה כל הלילה הכחול המזרקה נובעת שרה אל ליבו הנם של שְׂעיר הבהט המזרקה שרה ושרה והשָׂעיר לא נע רק הסהר ברקיע לבדו שמע המזרקה שרה ושרה ועל שולי הדַּר טווסי לבן־חלב חלמו חלום מוזר טל היה זוהר בדשא טל על הסחלב נצצו הציפורים של לבן חלב המזרקה שרה ושרה דברים שלא נודַעוּ אגל טל נשר וציפורי האבן זעו. |
